בהמשך כמה אמצעים פוליטיים, משפטיים, חברתיים ותעשייתיים…
בהמשך כמה אמצעים פוליטיים, משפטיים, חברתיים ותעשייתיים - כדי שלא להכריז על מים כסחורה.
בהחלטת האו"ם מ-2010 הוכר המים כזכות אדם. יש להעביר החלטה זו לחוקות ולחקיקה לאומיות ולהגנה עליה מפני לובינג.
לגרמניה יש (עדיין) הרבה ספקים עירוניים. אלה צריכים להיות מוגנים בחוק מפני השתלטות או הפחתת הזכויות - כפי שאורוגוואי קבעה בחוקה שלה.
בעשרות מדינות, תאגידים יכולים לשאוב כמויות עצומות של מים בעמלות מינימליות. זה חייב להיות מוסדר דרך כמויות חוקיות מרביות, בדיקות השפעה על הסביבה והשתתפות מקומית.
בברלין (2013) הצליחו דרך משאל עם להשיג את החזרת אספקת המים המופחתת בהפחתה. יש להשתמש בכלים של דמוקרטיה ישירה כאלה בתדירות גבוהה יותר ובצורה מחייבת יותר.
תאגידים כמו Nestlé פועלים דרך מרכזי מחשבה, ארגונים לא ממשלתיים ורשתות פוליטיות (כמו ה-WEF). קשרים אלה חייבים להיות חשופים והלווה ביקורת - למשל דרך מחקר של ארגונים לא ממשלתיים, כלבים שומרים ותקשורת חוקרת.
במקום מקסימום רווחים על ידי קבוצות פרטיות: קידום של שיתופי פעולה של אזרחים וספקים ציבוריים המנהלים מים כרכוש משותף.
כאשר קהילות הופכות לעצמאיות יותר מבחינת שוק המים המרכזי (למשל דרך בורות מים, מערכות ניקוז מבוזרות, מחזורי מים), הן מחלישות את התלות בספקים גדולים.
כבר בבתי ספר, בתקשורת וארגונים לא ממשלתיים, יש לייצג ולהסביר את הרעיון "מים הם חיים, לא עסק" בעקביות. זה מקדם עמידות ארוכת טווח נגד נרטיבים ניאו-ליברליים.
תמיכה כספית, משפטית ותקשורתית לקהילות הילידים וכפריות (למשל בקנדה, פרו או דרום אפריקה) המתנגדות לשאיבת מים על ידי תאגידים ענקיים.
💧הכל על מים נקיים, ללא רעלים וזיהומים
זכות האדם למים וערכאות סניטריות: