חלק 1/2: מתי מינרלים במים חשובים – ומתי לא

💧 אנשים רבים מאמינים: ככל שיש יותר מינרלים במים, כך זה בריא יותר. אבל זה לא נכון כל כך.

מה שחשוב הוא לא הכמות, אלא הצורה והביודיספוניביליות. מינרלים במים נמצאים בדרך כלל כיונים אנאורגניים – לעתים קרובות קשים להיסה וניתנים לשימוש מוגבל בלבד.
🔗 PubMed – ביודיספוניביליות של מינרלים במים ובמזונות.
מקור

אספקת המינרלים של הגוף מתרחשת בעיקר דרך מזון מוצק. מי שתייה תורמת רק במידה מוגבלת.
🔗 דוח של הוועדה הפדרלית להערכת סיכונים (2020)
מקור

מה שמימיים צריכים לוכל להיות: חופשיים מזיהומים, יכולים לחדור לתא, קלים לספיגה.

🔬 ה-Water Quality Association (WQA) מבהירה בעיתון הטכני שלה (2011):
"מים בעלי ערך TDS* נמוך (1-100 mg/l) אינם רק בטוחים, אלא מועדפים לעתים קרובות בבתים עם אוסמוזה הפוכה או זיקוק."
🔗 WQA Technical Paper: Low TDS Water
מקור

*TDS = „Total Dissolved Solids" – הערך המציין את סכום החומרים המומסים במים. יחידה: "ppm" הוא קיצור של parts per million – בעברית: חלקים למיליון.
1 ppm ≈ 1 mg של חומרים מומסים ללiter אחד של מים

⚖️ עבור הגוף, מים בעלי TDS נמוך פירושם:

* התנגדות אוסמוטית נמוכה
* ספיגה תאית מהירה יותר
* עומס נמוך יותר על הכליות

🔗 ספיגת מים וביודיספוניביליות של מינרלים בעכברים (2023) מקור
🔗 מצב ההידרציה התאית בילדי בית ספר, ארה"ב (2023) מקור

👉 ההודעה היא אפוא:
בחיי היום יום – כלומר ללא זיעה יתרה – אתה לא צריך מים קשים, אלא מים קלים, נקיים וממוקדים בכמות מינרלים נמוכה.

הנה קישור לחלק 2: ➡️